מערכת הנשימה ממוקמת ברובה באזור בית החזה (אלמנט האש), שם נמצאים קנה הנשימה, הסימפונות והריאות. חלק נוסף של מערכת הנשימה נמצא בראש (אלמנט אויר), כמו הפה, האף והגרון, שהוא תחילתו של קנה הנשימה. גם הסרעפת היא חלק ממערכת הנשימה, והיא האיבר היחיד שמהווה את הגבול בין אלמנט האש למים.

 

בלי להכנס לתהליכים המכניים, המתרחשים במערכת הנשימה (את זה ניתן לקרוא בויקיפדיה), נוכל לומר בכלליות כי תפקידה הראשוני של מערכת הנשימה הוא לספק חמצן לגוף, ולשחרר ממנו את פסולת הנשימה שנוצרה, דו תחמוצת הפחמן. תהליך הנשימה כולל את שריפת החמצן ופירוקו לחלקיקים, תהליך אשר יוצר את חום גופנו, ולכן אזור בית החזה בכפות הרגליים נקרא "אלמנט האש".

 

כשהנשימה דלה, רמת האנרגיה בגוף דלה בהתאם. אין זרימת דם מספקת, ומכאן הולכת החמצן מהריאות לשאר אברי הגוף לקויה. כך גם איסוף פסולת הנשימה מהריאות והחוצה, דבר המביא להיווצרות חסימות בורידים, בשרירים ובעורקים. ללא חמצן, רב תאי הגוף ימותו, כשהתאים הרגישים ביותר לחוסר חמצן הם תאי המח, אשר לאחר 7 דקות ללא חמצן הם יפגעו בצורה בלתי הפיכה.

 

בתהליך הנשימה משתתפת גם הסרעפת, שריר רחב המפריד בין בית החזה לחלל הבטן. בשאיפת אויר פנימה, הסרעפת יורדת ומעסה את חלק מהמעי הגס האופקי אשר עובר תחתיה, ובכך עוזרת לו בתפקודו. המעיים תורמים לחות לריאות, וכיווץ הסרעפת מפעיל לחץ על חלל הבטן. לחץ זה ממריץ את הקיבה ומסייע לתהליך העיכול, ובנוסף יש לה חלק גם בתהליכי ההקאה, מתן שתן וצואה. פעמים רבות, לבעיה בנשימה מתלווה גם בעיה במערכת העיכול, כששתי מערכות אלו תלויות זו בתקינותה של זו.

 

ברמה האנרגטית, משמשת הסרעפת כפרגוד או מסך מעבר לעולמות הפאסיביים, הפחות מוחשיים של אישיותנו. אנשים הנוטים להדחיק רגשות, פחדים, תסכול, או מיניות יהיו בעלי בעיות בסרעפת, כמו שיהוקים חוזרים ונשנים, או במקרים מסויימים יגיעו אף לבקע סרעפתי (רפלוקס). הנשימה מחברת בין הכוחות האקטיבים והפאסיבים, כשהיא עצמה כח אקטיבי, מה שאומר שניתן לשלוט בה, לאמן אותה ולתרגל אותה בצורה מודעת.

 

על-פי התבוננות בדפוסי הנשימה של האדם, עומקה ועוצמתה של נשימתו, ניתן יהיה לתאר את איכות קשריו של האדם עם הסביבה החיצונית לו, ולמעשה עם החיים בכללותם.

 

שאיפה = הכנסת חדש        נשיפה = הוצאת ישן

 

נשימה רדודה תתאר אדם שלא רוצה שירגישו בו, ונשימה עמוקה תתאר אדם עם מודעות לנוכחותו. נשימה מאוזנת הינה נשימה המשתנה כל הזמן, בהתאם לנסיבות. כשהאדם "חנוק", לא נושם מספיק חמצן, הוא יהיה מוגבל באפשרויות לקבל את החיים כפי שהם ולחוות אותם במלואם.

 

הנשימה מסמלת את היכולת להתפתחות, לצמיחה פיזית ומנטלית, לאהבה, את היכולת להפריד בין עיקר ותפל ובין עבר לעתיד, היא מאפשרת לנו להיות עיניניים ולהוריד סחף רגשי מיותר. תהליך הנשימה יעיד בדרך כלל על מידת האהבה, שהאדם יכול להכיל. החמצן, הנכנס לגוף בתהליך הנשימה, מסמל את כמות האהבה שהגוף יכול להכיל, וכשהנשימה רדודה, ביטוי האהבה מוגבל, מכיוון שאת מקומו תופס הפחמן הדו-חמצני (ופה אני מסייג מעט את דבריי: לאישתי יש נשימה מאד רדודה אבל היא אחד האנשים הכי רגשיים ומונעים מאהבה שאני מכיר, בעלת יכולת הכלת אהבה בלתי מוגבלת).

 

הפסולת שאמורה להיות מופרשת החוצה בתהליך נשימה תקין, נשארת בחלקה בגוף, וכך מצטברים בו רעלים כמו כעס, נקמנות, תסכול, ושנאה, החונקים ופוגעים בתהליך הגדילה ותופסים את מקומה של האהבה.